דילוג לתוכן

רשות לערער לבימ"ש העליון על החלטות שעניין סיווג נכס לצורכי ארנונה הינה מצומצמת

שאלת סיווג נכס בארנונה אינה מצדיקה הענקת רשות ערעור ורשות תינתן רק במקרים אשר מעלים סוגיה עקרונית החורגת מעניינם הצר של הצדדים לסכסוך.

עמותה המפעילה "בית חינוך לעיוורים" הפועל כבית ספר לחינוך מיוחד. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה ערעור העמותה על קביעת ועדת הערר כי הסיווג הראוי של הבריכה הפועלת במתחם בית הספר הוא "אולמות ספורט" ולא בתי ספר.

ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקובעו כי אמת המידה למתן רשות לערער על החלטות שעניינן סיווג נכס לצרכי ארנונה והחיובים הנובעים ממנה היא מצומצמת. שאלת סיווגו של נכס, כשלעצמה, אינה מצדיקה הענקת רשות ערעור ורשות תינתן רק במקרים אשר מעלים סוגיה עקרונית החורגת מעניינם הצר של הצדדים לסכסוך או מקום שנוצר דפוס של פסיקות סותרות בבתי המשפט דלמטה במקרה דנן, ועדת הערר ובית המשפט לעניינים מינהליים הכריעו, על סמך התשתית העובדתית שהציגו בפניהם הצדדים, מהו השימוש שנעשה במרכז הספורט על מתקניו השונים ומהו היקף השימוש במתקנים מצד תלמידי בית הספר מחד גיסא ומצד משתמשים חיצוניים מאידך גיסא. קביעות אלו הן יישום פרטני של הדין הקיים על נסיבות העניין, ויישום זה אינו מצדיק שמיעה נוספת ב"גלגול שלישי".

בר 2139/15 בית חינוך עיוורים לבני ישראל ירושלים נ' מנהל הארנונה של עיריית ירושלים

Scroll to Top