בשנות האלפיים, עם התעוררות ענף ההייטק, השווה המחוקק את מעמדם של בתי התוכנה למפעלי תעשייה, מבחינת תעריף הארנונה . בתוקף כך, המחוקק הכיר בפיתוח תוכנה כסקטור אשר דומה במהותו ובמאפייניו לתעשייה הקלאסית.
חרף כוונת המחוקק, הרשויות המקומיות בוחרות לפרש את הוראות החוק בצמצום, מערימות קשיים, קובעות דרישות סף ודורשות מסמכים ואסמכתאות לצורך הוכחות היקף פעילות הפיתוח בנכס. בשנים האחרונות הרשויות אף בוחנות את המודל העסקי לפיו עובד בית התוכנה כך שזה הפך להיות פקטור מכריע בקבלת ההחלטה בדבר שינוי הסיווג.
מבחינת המודל העסקי, ניתן למעשה להבחין בין שני סוגים של חברות: חברה המשמשת כמרכז מחקר ופיתוח; חברה אשר מתבצע בה תהליך הפיתוח במלואו, קרי, הגיית רעיון, פיתוח, שיווק, מכירה, מתן שירות ועוד.
בנוגע למרכזי מו"פ, ישנן חברות שנרכשו ע"י חברת אם ועובדות במודל עסקי של COST+ וישנן חברות אשר מקבלות תשלום לפי שעות פיתוח. בחלק מהמקרים חברת האם הופכת להיות חברת שיווק והפצה ולעיתים אף מקבלת החלטות בנוגע לפיתוח ושלביו וקובעת יעדים לחברת הבת. בשני המקרים עולה השאלה האם יש לראות בחברות הללו כבתי תוכנה או שמא הן משקפות פעילות מסוג מתן שירות מובהק. התשובה לשאלה תכריע האם יש לסווג את בית התוכנה לפי סיווג "משרדים, שירותים ומסחר" או לפי סיווג "בית תוכנה". במרבית המקרים העירייה תטען כי מדובר בחברה אשר עוסקת במתן שירות פיתוח ותסווג את נכסה לפי סיווג "משרדים, שירותים ומסחר". לדעתנו, עמדה זו מהווה דוגמא להתעלמות מהשינויים והתמורות שחלו כפועל יוצא מהתקדמות הטכנולוגיה והיא אינה מתיישבת עם מבחני העזר השונים לבחינת פעילות ייצורית ואף לא עם עיקרון "השימוש הנעשה בנכס", אשר הוכר כעיקרון יסוד בדיני הארנונה.
בנוגע לחברות בהן מתבצע התהליך מתחילתו ועד סופו, מעבר לקושי הקיים בשכנוע הרשות בדבר הזכאות לשינוי הסיווג, עולה השאלה הכיצד יש לסווג את מחלקת השירות, משרדי ההנהלה, מחלקת מכירות וכו'. הרשויות שואפות לבצע דיכוטומיה בין השטחים בהם מתבצע פיתוח לבין שטחים היכולים להיכנס להגדרת "משרדים, שירותים ומסחר". או אז ייחתם הסכם פשרה לפיו רק חלק מהנכס יסווג לפי תעריף "בית תוכנה" ואילו החלק האחר יסווג לפי סיווג "משרדים, שירותים ומסחר".
לא זו בלבד, חלק מהרשויות המקומיות קבעו תנאי עמידה ודרישות לזכאות בצו הארנונה או בהנחיות פנימיות לבוחני השומה. כך למשל דרישה להוכיח כי החברה זכאית למענק מטעם לשכת המדען הראשי מכוח היותו מפעל עתיר ידע או כזה שעוסק בפיתוח מוצרים ו/או טכנולוגיות בתחומי המחשוב, תקשורת אלקטרוניקה וכיו"ב. מאידך, ישנן רשויות שאימצו את לשון התקנה ככתבה וכלשונה, כך שרק עסק/חברה שעוסקת בפיתוח תוכנה גרידא זכאי לתעריף המופחת של בתי תכנה.
השוני בין הרשויות והפרשנות המצומצמת מצידן, סללה את הדרך ל"מפגשים" בוועדות הערר לענייני ארנונה ובבתי המשפט אשר נאלצו לקבוע מבחנים שונים לצורך בחינת הזכאות לתעריף מופחת של "בית תכנה".
נבחן לדוגמא את פרשנותה של עיריית ת"א להוראות צו הארנונה. לשיטתה, חיוב בתעריף המוזל של "בית תכנה" מהווה הקלה זמנית בלבד, לפרק זמן שתחילתו בשלבי פיתוח המוצר (כחברת סטארט-אפ) וסופו בהצגת "מוצר מדף" "בחלון הראווה" של החברה, ולא זו בלבד אלא שההקלה מצומצמת לאותם שטחים אשר משמשים לשיטתה באופן בלעדי לפעילות הפיתוח. יתר השטחים בהם מתבצעת פעילות נלווית או תומכת (תמיכה טכנית, כספים, כח אדם אדמיניסטרציה, הנהלה, מכירות וכיוצ"ב), הגם שהינם חלק אינטגראלי מפעילות החברה וטפלים לשימוש העיקרי, יסווגו לפי סיווג "משרדים, שירותים ומסחר". מעבר לכך, אם המודל העסקי לפיו עובדת החברה הינו לפי שעות פיתוח, יכול שתישלל זכאות החברה לשינוי הסיווג כאמור.
בשל המבחנים והאבחנות הדקות שנקבעו בפסיקות השונות, נוסף על התנאים שהציבו הרשויות (בין אם בהוראות צו הארנונה ובין אם בהנחיות פנימיות של הרשות עצמה), אנו ממליצים לפנות לעו"ד מומחה בתחום ולבחון את זכאותכם.
למשרד בן אליעזר ניסיון נרחב ומוכח בייצוג וליווי משפטי מקצועי של חברות עתירות ידע ובתי תוכנה בערכאות השונות ומול הרשויות השונות.
כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברים אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.