לרשות המקומית יש שיקול דעת מלא באשר למדיניות מתן הנחות מארנונה אך אינה רשאית להתערב בקריטריונים למתן הנחות.
הערעור נסב אודות החלטת עיריית ת"א שלא להעניק למערער את ההנחות בארנונה בהתאם למדרגות ההכנסה המופיעות בטבלת ההנחות העתידית לאותה שנת כספים אלא בהתאם לטבלת ההנחות הקיימת לאותה שנת כספים.
בית המשפט העליון דחה את הערעור ופסק כי סמכות הרשות המקומית ליתן הנחות בארנונה היא סמכות שברשות כאשר הרשות נהנית משיקול דעת בנוגע לאופן הפעלת אותה סמכות אך אין בסמכותה להתערב בקריטריונים. כאשר הרשות המקומית קובעת הנחה מסכום הארנונה היא רשאית לקבוע את מדיניות מתן ההנחות בארנונה, בהתאם לשיקול דעתה, אך מוגבלת בקביעת שיעור ההנחה שתינתן לפי טבלת ההנחות הנמצאת בתוספת הראשונה לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה).
עם זאת, מציין ביהמ"ש, בסמכות הרשות המקומית לבחור איזו טבלת הנחות ברצונה לאמץ – את הטבלה הקיימת במועד פרסום צו הארנונה, או את הטבלה העתידית, שתפורסם בסוף אותה שנה ולאחר הבחירה בטבלה (הקיימת או בטבלה העתידית), להפחית את אחוזי ההנחה או לאשר את שיעורי ההנחה המרביים, כפי שהם. משכך, קבע ביהמ"ש, אימוץ הטבלה הקיימת (ולא העתידית) על ידי העירייה נעשה כדין.
עעמ 1373/14 אריה יהודה גואטה נ' עיריית תל אביב