השאיפה היא שחובת תשלום הארנונה תוטל על המחזיק בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס ומתוך שיקולי צדק ושכל ישר. ואולם לא פחותה ממנה היא משמעות הגישה העקרונית שלא ליתן הכרה חוקית לפיצול דירה שנעשה שלא כדין. במקרה של פיצול לא חוקי מעשית יותר הטלת תשלום הארנונה על המשכיר ולא על השוכר.
ביהמ"ש העליון דחה את בקשת הרשות לערער ופסק כי תשלום הארנונה נועד לאפשר את פעילויות הרשות המקומית, מהן נהנים המשלמים. בפסיקה נקבע כי החובה לתשלום ארנונה מוטלת על בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס קרי, ככלל, מדובר בשוכר.
האמור לעיל מתייחס למקרים "שבשגרה" דהיינו מקום בו יש משכיר ושוכר ויש לזהות כתובת נוחה והוגנת לחיוב ארנונה. שונים הדברים כשעסקינן בבנייה או בפיצול בלתי חוקי ע"י המשכיר, כבענייננו. אם כן, השאיפה היא שחובת תשלום הארנונה תוטל על המחזיק בעל הזיקה הקרובה ביותר ואולם לא פחותה ממנה היא שלא ליתן הכרה חוקית לפיצול דירה שנעשה שלא כדין.
לפיכך קובע ביהמ"ש, כי בנסיבות אלה, מעשית יותר הטלת התשלום על המשכיר ולא על השוכר.
רע"א 4397/15 משה עידן נ' עיריית מודיעין עילית