פינוי אשפה במרכז מסחרי – מי האחראי?

התובעת הינה בעלים של מרכז מסחרי. במשך השנים התובעת נהגה לפנות את האשפה של המרכז המסחרי באמצעות קבלנים פרטיים והמועצה פטרה אותה מתשלום אגרת פינוי אשפה. התובעת פנתה למועצה ודרשה שתפנה את האשפה מהמרכז אך המועצה סירבה, בטענה כי חובת הפינוי חלה על הבעלים מאחר ומדובר בפינוי פסולת חריגה. התובעת עתרה כנגד החלטת המועצה לבימ"ש לעניינים מנהליים, אשר קבע כי בהעדר קריטריונים ברורים בחוק העזר לגבי אבחנה בין אשפה 'רגילה' ל- 'חריגה', חלה על המועצה חובה לפנות את כל סוגי האשפה שבתחומה והיא לא הייתה רשאית לחייב את המרכז המסחרי לפנות את האשפה בעצמו ועל חשבונו. בהתאם לקביעה הנ"ל, ביהמ"ש חייב את המועצה לשפות את הבעלים של המרכז המסחרי בתשלומים ששולמו לקבלנים בגין פינוי האשפה.

1. התובעת הינה הבעלים של מרכז מסחרי ובו פועלים 23 בתי עסק השוכרים ממנה חנויות  בצמוד לבית החולים "אסף הרופא" (להלן: "המרכז המסחרי").
2. הנתבעת, מועצה מקומית, עיגנה את נושא פינוי האשפה בתחום שיפוטה בחוק העזר למועצה המקומית באר יעקב (אגרת פינוי אשפה, פסולת וזבל) התשנ"ז – 1996 – להלן: "חוק העזר").
3. בהתאם לסעיף 7 לחוק העזר, רשאית הנתבעת לחייב בעל מפעל או מחזיק באגרת פינוי פסולת בשיעור שנקבע בתוספת לחוק העזר (להלן: "אגרת פינוי פסולת").
4. הנתבעת סירבה לפנות את האשפה של המרכז המסחרי בטענה כי חובת הפינוי חלה על הבעלים, מאחר והמדובר באשפה חריגה. את סמכותה לעשות כן עיגנה הנתבעת בסעיף 3 לחוק העזר אשר קובע כך: "המפקח רשאי להסדיר פינוי אשפה או פסולת או זבל מנכס באמצעות כלי אשפה או כלי קיבול, וכן רשאי הוא לקבוע את אופן פינוי האשפה, הפסולת, הזבל, מועדי הפינוי וכל הוראה אחרת הדרושה לכך".
5. התובעת פינתה את האשפה בעצמה באמצעות קבלנים פרטיים והמועצה פטרה אותה מתשלום אגרת פינוי האשפה.
6. בשנת 2014 התובעת הודיעה למועצה כי מעתה והלאה עליה מוטלת עליה החובה לפנות את האשפה וכן דרשה לשפותה בגין הוצאות פינוי האשפה ששילמה בעבר.
7. המועצה דחתה את דרישת התובעת הואיל ולטענתה כמות האשפה אותה היא מייצרת הינה חריגה בהיקפה ועל כן המועצה אינה מחויבת לפנותה וכי מכח הוראות חוק העזר על התובעת לעשות כן בעצמה. התובעת הגישה עתירה מנהלית כנגד המועצה וביום 14.1.2016 ניתן פסק הדין בעת"מ 31264-10-14 אסף סנטר ניהול בע"מ נ' מועצה מקומית באר יעקב אשר בו קיבל בית המשפט את טענות התובעת, וקבע כי על המועצה לספק לתושביה שירות של פינוי אשפה 'רגילה' במסגרת השירותים העירוניים שעליה לספק כנגד קבלת ארנונה, וללא חיוב בתשלום נוסף. הרשות רשאית להטיל על נכס פלוני חובת פינוי אשפה באופן עצמאי או באמצעות הטלת אגרה לפינוי אשפה (נוספת לתשלום ארנונה) כאשר מיוצרת בו אשפה 'עודפת' או 'חריגה' בהיקפה, כפוף לקביעת קריטריונים ברורים לאבחנה בין אשפה 'רגילה' ל'חריגה' בחוק העזר. הטלת חובת פינוי על בעל הנכס קמה אך ורק ביחס לאשפה העודפת – מעבר לאשפה ה'רגילה'.
8.  במקרה הנדון, המועצה לא הייתה רשאית להשית את חובת פינוי האשפה מבלי שקבעה קריטריונים ברורים בחוק העזר לאבחנה בין אשפה 'רגילה' ל'חריגה'. ביהמ"ש לא אפשר לעותרת פרק זמן לשם קביעת הקריטריונים, אגב הטלת פינוי האשפה על העותרת. כל עוד לא תקבע המשיבה את הקריטריונים בחוק העזר – עליה לפנות את האשפה בעצמה.
9. ביהמ"ש דחה את טענת המועצה לפיה עע"מ 6525/17 זנלכל בע"מ נ' המועצה האיזורית עמק יזרעאל, גובר על פסיקת ביהמ"ש העתירה המנהלית בעניין של מ"מ באר יעקב הנ"ל. יוזכר בקצרה, כי בעניין זנלכל נידונה עתירת מפעל כנגד המועצה המקומית שבשטח שיפוטה מצויים חצריו, מחמת שזו אינה מפנה את האשפה שהוא מייצר. במקרה דשם, חוק העזר הרלוונטי של המועצה המקומית כלל בתוכו אבחנה בין "פסולת בית" לבין "פסולת מפעל", כאשר לגבי האחרון נקבעה תוספת אגרה, ולכן ביהמ"ש דחה את טענת המפעל לפיה המועצה צריכה לפנות את הפסולת ללא תוספת תשלום אגרה וקבע כי האבחנה בין סוגי הפסולת השונים והסמכות לגבות אגרה נוספת בגין פסולת 'חריגה' נקבעה כדין בחוקי העזר ומאפשרת למועצה לגבות את האגרה.

בסיכום פסק הדין, בית המשפט חייב את המועצה לשפות את התובעת בסכומים ששולמו לקבלנים הפרטיים עבור פינוי האשפה.

• רשות מקומית רשאית להבחין בין סוגי האשפה השונים ולהבחין ביניהם בחוק עזר באמצעות גביית תוספת אגרה או הטלת חובת פינוי על המפעל/הבעלים.
• האבחנה צריכה להיות באמצעות קביעה מפורשת בחוק העזר, המבחינה בין סוגי אשפה שונים וקביעת אגרה או חובת פינוי עצמית בגין כל סוג של אשפה.
• בהעדר קריטריונים ברורים בחוק העזר, חלה על הרשות המקומית חובה לפנות את כל האשפה המיוצרת בתחומה ללא תשלום נוסף.
• פינוי אגרה 'רגילה' ממומן במסגרת תשלומי הארנונה.