ניתן להכיר בעילת השבה עצמאית ונפרדת, מכוח דיני עשיית עושר, מקום בו נגבו כספים בחוסר סמכות אך יתכן והרשות המקומית תהיה מוגנת מפני השבה משיקולי "הגנת תקציב" אם ביססה זאת על תשתית ראייתית הולמת.
בית המשפט העליון נדרש לדיון נוסף על פסק דין מיום 20.8.2009 בע"א 546/04 אשר עסק בשאלות הנוגעות להשבה של כספים שנגבו בחוסר סמכות על ידי רשות שלטונית, ובמקרה זה גביית אגרת פינוי אשפה שגבתה העותרת מהמשיבה.
השאלה העיקרית שעלתה היא האם יש מקום להכיר בעילת השבה עצמאית ונפרדת, מכוח דיני עשיית עושר, שתיוחד למקרים אלה.
בית משפט עליון דחה את בקשת עיריית ירושלים לפטור אותה מתביעת השבה בעילת "הגנת תקציב" הואיל והעירייה לא הוכיחה את הדרוש לצורך תחולת הגנת התקציב.
רשות מינהלית שגבתה כספים בחוסר סמכות, עשויה לקבל פטור מהשבה מן הטעם שחיובה בהשבה יגרום לפגיעה קשה בתקציבה – "הגנת התקציב". לשיטת ביהמ"ש על הרשות להראות, על בסיס תשתית ראייתית הולמת, כי ראוי לפטור אותה מחובתה להשיב כספים שגבתה שלא כדין.
בימ"ש מוסיף ואומר כי אף אם תוכח הגנת התקציב, יש לשקול אותה מול שיקולים אחרים (למשל הנזק שיגרם לרשות מן ההשבה לעומת הנזק שיגרם בהעדר השבה, תום לב של הרשות, או עוצמת הפגיעה בשלטון החוק וכיוצ"ב), כך שאין הבטחה שהמתעשר אכן יופטר מהשבה ומכל מקום אין מדובר בהכרח בהגנה מוחלטת מפני השבה אלא ניתן להורות על השבה חלקית של הכספים שנגבו.
דנא 7398/09 עיריית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית