עו"ד צבי בן אליעזר ועו"ד אייל אקשטיין
כידוע, רשויות מקומיות מחפשות דרכים להגדיל את הכנסותיהן. אחת השיטות הנפוצות היא הגדלת חיובי ארנונה. מכיוון שחלות על הרשויות המקומיות מגבלות המכונות באופן כללי כ"דיני ההקפאה", אשר מגבילות את יכולתן לשנות (להגדיל או להקטין) את חיובי הארנונה, הן מחפשות דרכים יצירתיות להגדלת החיובים. ברוב המקרים, ההגדלה היא של ארנונה שאינה למגורים, קרי ארנונה לעסקים, משרדים, מסחר, תעשייה וכיו"ב.
המטרה החמה על הרדאר של הרשויות המקומיות הן חניות בבנייני משרדים. אמנם, נושא חיובם וסיווגן של חניות בבנייני משרדים הוא נושא ותיק, אשר זכה לפסיקה רבה ולהלכות של ביהמ"ש העליון .
ואולם, לאחרונה שוב מקבל נושא זה במה מרכזית. זה התחיל כאשר עיריית תל אביב "גילתה" שהתעריף בו היא מחייבת את שטחי החניות בבנייני משרדים (כ 40 ש"ח למ"ר לחניה) נמוך מהתעריף המינימום הקבוע בתקנות למשרד שירותים ומסחר (כ 70 ש"ח למ"ר), והחליטה להשוות את התעריף הנ"ל לתעריף המינימום הקבוע בתקנות.
בעקבות מספר עתירות שהוגשו כנגד החלטת העירייה, ניתן בבית המשפט המחוזי פסק דין בעניין צ'ק פוינט, ובו דחה בית המשפט את העתירות, בנימוקים שונים. הגם שלדעתנו לא היה בנימוקי בית המשפט בעניין צ'ק פוינט כל קביעה עקרונית חדשה, אשר יש בה כדי לשנות סדרי עולם קיימים, בעקבות פסק הדין בעניין פסק דין צ'ק פוינט, החליטה עיריית רחובות להוציא לבעלי חניות בבנייני משרדים הודעות על "תיקון" החיובים של שטחי חניות, כך שיחויבו לפי התעריף של הנכס העיקרי, שמסווג בד"כ בתעריף היקר יותר של משרדים ושירותים. המדובר, ברוב המקרים, בהגדלת התעריף למ"ר מכ- 70 ש"ח למ"ר לכ- 300 ש"ח למ"ר.
לדעתנו, החלטת העירייה לשנות את חיובי הארנונה לשטחי החניות באופן גורף, בהסתמך על הקביעות בפסה"ד צ'ק פוינט, שגויה.