בפסה"ד נקבע כי על מנת שנכס יסווג בסיווג כ"בית תוכנה", על הנישום להראות התקיימותם של שלושה תנאים מצטברים: "בעיקר", "ייצור" ו-"תוכנה".
עצם העובדה שבנכס מתקיימת פעילות כלשהי בתחום תכנות המחשבים והאינטרנט, איננה מספיקה כשלעצמה על מנת שנכס יסווג כבית תוכנה, אלא יש צורך בהוכחה כי פיתוח התוכנה הינו לב לבו של העסק.
לפיכך, על מנת שנכס יסווג כבית תוכנה, יש להוכיח עמידה במספר תנאים מצטברים שנקבעו במבחני הפסיקה: 'יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר', מבחן 'טיבו של הליך העסקי', מבחן 'השימוש במוצר המוגמר', מבחן 'השבחת הנכס', ומבחן 'על דרך ההנגדה'.
בעניינה של המערערת בפסה"ד נקבע שרק חלק קטן וזניח משמש בפועל את אנשי הפיתוח בחברה ומרבית שטחי הנכס לא משמש לצורך פיתוח תוכנה ולכן המערערת לא עמדה בנטל להוכיח כי מתקיים בעניינה המבחנים הנדרשים.
עוד נמצא שחלק קטן מהכנסות המערערת נובע ממכירת רישיון שימוש בתוכנה .
לאור האמור, ביהמ"ש לא מצא לנכון להתערב בהחלטתה של ועדת הערר שהמערערת אינה זכאית לסיווג "בתי תכנה".
הערות משרדנו על פסה"ד:
ביהמ"ש התעלם מנתונים המראים כי עיקר העיסוק של המערערת הוא בפיתוח תכנה וכי סיווג זה התקבל על ידי ועדת הערר של עיריית רמת גן.
כמו כן, פסה"ד מנוגד לפס"ד אחרים שיצאו מאותו בימ"ש בהם בנסיבות דומות ניתן סיווג של "בית תכנה". ראו למשל עמ"נ 13687-09-16 חשבשבת (ייצור) (1988) בע"מ נ' עיריית תל אביב.
נקבע כי גם פעילות של "שדרוג" תוכנה קיימת ומכירתה עדיין מהווה "עיסוק עיקרי" של בית תכנה. בפסה"ד הנ"ל קבעה כב' השופטת כי מבחני העזר שהותוו בפסיקה משמשים למתן אינדיקציה כללית בלבד. יש לבחון את פעילות הנישום בראייה רחבה ובהתאם לתכלית חוק עידוד התעשייה. לדעתנו בפסה"ד של אימונומי אינטראקטיב ביהמ"ש התעלם מתכלית החוק והתמקד ביישום של מבחנים כמותיים דווקניים, שאינם בהכרח משקפים, בכל נקודת זמן, את הפעילות העיקרית והמהותית של הנישום.
נדמה כי עכשיו, יותר מתמיד, לאור הקשחת עמדות העיריות בכל הנוגע להכרה בנישומים כ"בתי תוכנה" והפסיקה הסותרת, דרוש בעל מקצוע מנוסה על מנת להשיג לנישום את הסיווג הנחשק של "בית תכנה".