מים וביוב – למי נתונה הסמכות העניינית?

למי נתונה הסמכות העניינים לדון בהליכים משפטיים נגד התאגידים?                            

תאגידי מים וביוב, שהוקמו מכוח חוק תאגידי מים וביוב, תשס"א – 2001, הינם "יצורי כלאיים", אשר פועלים בשני כובעים במקביל: בכובעם האחד, התאגידים הינם "רשות ציבורית" הממלאת תפקיד ציבורי על פי דין, ובכובעם השני, הם בגדר "עוסק" אשר פועל כחברה עסקית.

לאור אופיים המיוחד של תאגידי מים וביוב, התלבטו (ועודם מתלבטים) בתי המשפט בשאלה למי נתונה הסמכות העניינית לדון בהליכים משפטיים כנגד תאגידים- לבתי המשפט המנהליים או לבתי המשפט  האזרחיים.

כך לדוגמא, בהליכים של תביעות ייצוגיות כנגד תאגידי מים וביוב, נקבע במספר פסקי דין כי תאגידי מים וביוב חוסים תחת ההגדרה של "רשות", לפי חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, וזאת כאשר הם ממלאים פעולות ציבוריות – שלטוניות, דהיינו – לובשות את כובען הציבורי.

לעומת זאת, בעניין הסמכות העניינית לעתור כנגד תקיפה של החלטת ועדת מכרזים של תאגיד, טרם הוכרעה שאלת הסמכות העניינית ובתי המשפט המנהליים והאזרחיים דנים במקביל בעתירות או תובענות בענייני מכרזים. ראו למשל ה"פ (חי') 32681-06-11 אי.אס. גלובל אנויורמנטל סולושנס בע"מ נ' תאגיד המים והביוב מעיינות זיו בע"מ שם נקבע כי הסמכות מסורה לבתי המשפט לעניינים מנהליים. מנגד ראו למשל: הפ' 10528-11-11 מדי מים רימונים בע"מ נ' מי שבע – תאגיד המים והביוב לבאר שבע בע"מ ואח' – שם נדונה המרצת פתיחה כנגד החלטת ועדת המכרזים של התאגיד ונדחתה טענת חוסר סמכות עניינית.

סקירת פסקי דין בנושא סמכות עניינית בענייני תאגידי מים וביוב                                          

גם בעניין תקיפת חיובים בהיטלי פיתוח שמשיתים תאגידי מים וביוב, היה ספק משפטי מה היא הערכאה המוסמכת לדון בתקיפת ההיטל. בעניין זה, לאחרונה ניתן על ידי ביהמ"ש העליון פסק הדין בג"ץ 4439/11 מסעדת קדרים ואח' נ' מי כרמל בע"מ (להלן: "ענין קדרים"), אשר עשה סדר בכל הקשור לסמכות העניינית בנושא חיובים של היטלי פיתוח המושתים על ידי תאגידי מים וביוב.     

בעניין קדרים נקבע, כי בפני נישום אשר חויב בהיטלי פיתוח מטעם תאגיד מים וביוב, עומדים שני מסלולים אופציונאליים לתקיפת החיוב:                                                                           

מסלול ראשון, תשלום ההיטלים לתאגיד והגשת תביעה להשבתם לאחר התשלום.                       

מסלול שני, פניה לביהמ"ש בהליך לביטול החיובים, טרם ביצוע תשלום.                                       

לעניין הסמכות העניינית לפי המסלול הראשון, דהיינו תביעת השבה לאחר תשלום ההיטל, נקבע כי הסמכות העניינית מסורה לבית המשפט האזרחי על פי סכום התביעה. (יצוין כי אפשרות זאת הייתה שרירה וקיימת גם טרם פסק הדין בעניין קדרים).                                                                   

לעניין הסמכות העניינית לפי המסלול השני, דהיינו ביטול החיוב טרם תשלומו, נקבע בעניין קדרים כי הסמכות העניינית מסורה לביהמ"ש האזרחי, בדרך של תובענה לסעד הצהרתי (המרצת פתיחה) לבית המשפט המוסמך על פי סכום הדרישה.                                                                         

יצוין, כי הפסיקה הנ"ל נוגדת לכאורה את פסקי הדין שפורטו לעיל בעניין של תובענות ייצוגיות, אשר קבעו כי כאשר התאגיד פועל בכובע של רשות ציבורית, מסורה הסמכות העניינית לדון בתובענה לבתי המשפט המנהליים.                                                                                              

לדעת משרד עו"ד בן אליעזר ושות' אין חולק, כי חיוב בהיטלי פיתוח הינה פעולה של התאגיד במסגרת סמכויותיו כרשות ציבורית. אשר על כן, מעניין יהיה לראות כיצד פסק הדין בעניין קדרים ישפיע על החלטות של בתי המשפט בעניין הסמכות העניינית בתובענות ייצוגיות כנגד תאגידים.    

כמו כן, בהערת אגב קבע בג"ץ כי ראוי לפתור את נושא הפרוצדורה והסמכות לתקיפת חיובים בהיטלי פיתוח שמושתים על ידי תאגידי מים וביוב, במסגרת חקיקה שתקבע אינסטנציה של ועדת ערר, אשר ניתן יהיה לתקוף את פסקי הדין שלה בערעור לבית משפט לעניינים מנהליים.

לקבלת פרטים נוספים על האמור במאמר זה ולפניות בנושא מים וביוב ניתן ליצור קשר עם משרד עו"ד בן אליעזר ושות' בטל' 03-6954100 info@be-law.co.il