פס"ד שניתן לאחרונה, "עשה סדר" בכל הנוגע למחלוקת על זהות החייב בגין חובות צריכת מים וביוב לתקופה שעד לשנת 2011, מועד פרסום כללים, שהסדירו בחוק את חובת הדיווח.
"עקרון הפרדת רשויות" בערים בהן קיים תאגיד מים וביוב יוצר סיטואציות שבהן יש מחלוקת בין תאגיד המים ובין הצרכן באשר לזהות החייב בתשלום עבור צריכת המים: האם הצרכן הרשום בתאגיד (למשל בעל הנכס) או מי שצרך בפועל את המים (למשל שוכר).
מי חב בתשלום עבור צריכת מים ?
כאשר רשות מקומית אחראית גם על מים וביוב, די בהודעה לעירייה על שינוי חזקה, התקפה גם לחיובי הארנונה וגם לחיובי המים והביוב. דמיינו עתה את התרחיש בו בעל דירה (להלן: "הבעלים") מתקשר בחוזה שכירות עם שוכר חדש (להלן: "השוכר החדש") במקום השוכר הקודם (להלן: "השוכר הישן") ובחוזה השכירות לא קיימת הוראה באשר לאחריות של מי מהצדדים לרשום את הדייר כצרכן בתאגיד המים. לכן, אף אחד מהצדדים: הבעלים, השוכר הישן והשוכר החדש, אינו טורח לפנות לתאגיד ולהודיע כי ישנו צרכן חדש בדירה. הבעלים סבור שהשוכר החדש אשר צורך את המים משלם את החשבון, השוכר החדש "עוצם עיניו" באשר אין הוא מקבל חשבון לתשלום והשוכר הישן, כבר מזמן שכח מהעניין. אלא שבינתיים, בספרי התאגיד עדיין רשום כצרכן השוכר הקודם או הבעלים אשר כבר עזב את הדירה וגם הוא לא טרח להודיע לתאגיד, שכן סבר שבעל הנכס או השוכר החדש יעשו זאת.
מי חב בתשלום חיובי המים? השוכר הישן, השוכר החדש או בעל הדירה? בעוד בעניין ארנונה קיימים כללים ברורים והוראות סעיפים 325-326 לפקודת העיריות מטילות חובת הודעה לעירייה על כל המחזיקים ועל הבעלים, הרי שבכל הקשור לחיובי מים וביוב שנדרשו עד לכניסתם לתוקף של כללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה והוראות בעניין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל חברה לתת לצרכניה), התשע"א-2011 (להלן: "כללי אמות המידה") הייתה זו מחלוקת אמתית מכיוון שלא היה ברור האם חלה על הצרכנים חובת דיווח לתאגידי מים וביוב על חדילת חזקה בנכס והאם התאגיד היה מוסמך לגבות אגרות צריכת מים מצרכנים אשר לא הודיעו לו על חדילת החזקה וזאת אף אם לא החזיקו בנכס בפועל.
פס"ד בעניין איבנשיץ
בפסק דין שניתן על ידי ביהמ"ש השלום בירושלים ה"פ 523-05-12 איבנשיץ נ' חברת הגיחון מפעלי מים וביוב (להלן: "ענין איבנשיץ"), נקבע כי חובת הדיווח לרשויות מקומיות בעת חילופי מחזיקים בנכס לצרכי חיוב בארנונה, מכוח סעיפים 325 – 326 לפקודת העיריות [נוסח חדש], אינה חלה על דיווח לתאגידי המים לעניין חיוב באגרת צריכת מים.
פסק דין זה, הביא לסיומה מחלוקת שנוצרה בנוגע לסמכויותיהם של תאגידי המים לגבות חובות מים מצרכנים אשר לא הודיעו לתאגיד על חדילת חזקה בנכס וחויבו באגרות מים בגין תקופות בהן לא החזיקו בנכס בפועל, באופן שהתאגיד נדרש לגבות את החוב מהצרכן שצרך את המים בפועל, בין אם הוא שוכר חדש בנכס או הבעלים.
יש לזכור, כי פקודת העיריות אינה חלה על תאגידי המים, שפועל מכוח הוראותיו של חוק תאגידי מים וביוב, תשס"א – 2001 (להלן: "חוק תאגידי מים וביוב")[1].
לכן, טרם חקיקת כללי אמות המידה, לא הייתה בחוק תאגידי מים וביוב וכן בכללים שהותקנו מכוחו כל הוראה שלפיה מחויב צרכן להודיע לתאגיד על חדילה או תפיסת חזקה בנכס.
לפיכך, בפועל, תאגידים רבים אימצו לעצמם במסגרת נהלים פנימיים את הוראות ס' 325 – 326 לפקודת העיריות והחילו אותן על חיובי אגרת צריכת המים, זאת חרף שלא הייתה כל הוראה מפורשת המחייבת את הצרכנים להודיע לתאגיד על חדילת חזקה בנכס.
כללי אמות המידה
כל זה היה טרם כניסתם לתוקף של כללי אמות המידה.
כללי אמות המידה תיקנו את העיוות שנוצר בחוק, לפיו צרכן מחויב להודיע לעירייה על חדילת חזקה לצרכי חיוב הארנונה, אך אינו מחויב להודיע לתאגיד לצורך העברת חיובי המים.
החל מיום 1.1.2012 עת נכנסו לתוקף כללי אמות המידה, בהם קיים פרק העוסק בהחלפת צרכן בנכס, צרכן מחויב להגיש לתאגיד בקשה על שינוי שם צרכן בנכס והחיובים יועברו על שם הצרכן החדש רק החל מיום הגשת הבקשה[2].
לסיכום- לעניין ארנונה, חלה חובה על הצרכן להודיע לרשות מיד על חדילת החזקה בנכס, שאם לא כן, הוא יהיה החייב בארנונה עד למועד קבלת ההודעה ברשות.
לעניין חובת הדיווח לתאגיד מים וביוב, עד ליום 1.1.12 לא חלה על הצרכנים חובת דיווח. לפיכך, אף אם צרכן לא דיווח לתאגיד טרם מועד זה, התאגיד לא היה רשאי לגבות ממנו את אגרת צריכת המים במידה ולא הוא צרך את המים בפועל.
החל מיום 1.1.12, חלה על הצרכנים חובת הדיווח ועל כן צרכן אשר לא מדווח לתאגיד במועד על חילופי הצרכנים, התאגיד מוסמך לגבות ממנו את אגרת המים עד ליום ההודעה.
[1] סעיף 138 לחוק תאגידי מים וביוב.
[2] סעיף 25 לכללי אמות המידה.
לקבלת פרטים נוספים על האמור במאמר זה ולפניות בנושא מים וביוב ניתן ליצור קשר עם משרד עו"ד בן אליעזר ושות' בטל' 03-6954100 info@be-law.co.il