היטל פיתוח
מהו היטל פיתוח?
רשויות מקומיות (עיריות, מועצות מקומיות ומועצות אזוריות) מוסמכות לגבות מבעלי נכסים בתחומן היטל פיתוח, אשר נועד לממן את העלויות של הקמת תשתיות ציבוריות ברחבי העיר.
סוגי היטלי הפיתוח הנפוצים הינם היטל סלילה (כביש או מדרכה), היטל שטחים ציבוריים פתוחים (שצ"פ), היטל תיעול, היטל ביוב והיטל צנרת מים.
מועד החיוב בהיטל פיתוח
עבור גביית היטל הפיתוח, הרשות המקומית מחויבת על פי דין לספק לתושביה תשתיות ציבוריות כגון סלילת כבישים ומדרכות, פיתוח שטחים ציבוריים, התקנת קווי תיעול (ניקוז), התקנת קווי הולכת מים וצנרת ביוב.
הסמכות לגבות היטל פיתוח וכן תעריף היטל הפיתוח חייבים להיות מעוגנים החוק עזר עירוני או בכללים ארציים, אשר בהם קבועים התנאים בהם מוסמכת הרשות המקומית לגבות את היטל הפיתוח ומהו תעריף ההיטל שנדרש הנישום לשלם.
היטלי פיתוח מחויבים בדרך כלל בעת הוצאת היתר בניה. לעיתים, הרשות המקומית מחייבת בהיטל גם בעת ביצוע תשתיות ציבוריות בסמוך לנכס.
זהות החייב בהיטל פיתוח
באופן עקרוני החיוב בהיטל פיתוח מוטל על בעל נכס. להבדיל מארנונה, המוטלת על המחזיק בנכס (שוכר), היטל הפיתוח מוטל על בעל הנכס, קרי מי שהינו בעל הנכס לפי מרשם המקרקעין (טאבו). יחד עם זאת, רוב חוקי העזר מאפשרים לרשות המקומית להטיל את החיוב גם על מי שאינו רשום כבעל הנכס במרשם המקרקעין, כגון חוכר לדורות, חוכר או מי שנהנה מפירות הנכס, כגון למשל קבלן התופס את הנכס לצורך בנייה בו. כמו כן, ניתן להעביר את החבות בהיטל פיתוח בהסכמה חוזית. כך למשל, מי שרוכש מגרש מרשות מקרקעי ישראל, מתחייב במסגרת הסכם הרכישה לשאת גם בהיטלי הפיתוח של הרשות המקומית.