היטלי פיתוח – תקיפת דרישות תשלום

פס"ד בעניין חוף התמרים עכו בע"מ

רק לאחרונה, ניתן על ידי ביהמ"ש העליון פסק הדין בג"צ 4439/11 מסעדת קדרים ואח' נ' מי כרמל בע"מ (להלן: "ענין קדרים") (עליו כתבנו מאמר במסגרת הניוזלטר הקודם), אשר "עשה סדר" בכל הקשור לסמכות עניינית בקשר לתקיפת דרישות תשלום היטלי פיתוח שמוציאים תאגידי מים וביוב, בקבעו כי הסמכות העניינית לדון בתובענה לביטול דרישת תשלום של תאגיד מסורה לביהמ"ש האזרחי. עוד לא יבשה הדיו על פסק הדין, וכבר הובא הנושא לבחינה משפטית, במסגרת המרצת פתיחה שהוגשה נגד תאגיד מי עכו בע"מ – ה"פ 281186-11-12 חוף התמרים עכו בע"מ נ' מי עכו בע"מ ואח' (להלן: "ענין חוף התמרים"). בעניין חוף התמרים, טען תאגיד מי עכו בע"מ כי ביהמ"ש האזרחי נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה שהסעד המבוקש בה הוא הצהרה כי דרישת חוב ששלח התאגיד הינה בלתי חוקית ומכאן גם יש לבטל את הליכי הגביה שננקטו מכוחו. ביהמ"ש, על סמך ההלכה שנקבעה בענין קדרים, דחה את טענת התאגיד וקבע כי לביהמ"ש סמכות לדון בתובענה.  עוד ענין שעלה בתובענה, הינו סמכות ביהמ"ש ביחס לטענת המבקשת כנגד הרשות הממשלתית למים וביוב. המבקשת ביקשה סעד הצהרתי המופנה לרשות המים, לפיו היא זכאית להיות מסווגת לצורכי חיובי המים כ"תעשייה", ברישיון ההפקה והאספקה שהוציאה רשות המים לתאגיד. רשות המים טענה, כי הערכאה המוסמכת לדון בסעד כאמור הינו ביהמ"ש לעניינים מנהליים בשבתו כבית דין לענייני מים, לפי חוק חוק המים, התשי"ט – 1959.

המבחן הקובע לעניין הסמכות העניינית

ביהמ"ש הפנה לכך שהמבחן הקובע את הסמכות העניינית הינו מבחן הסעד, ובעניין שנדון שם, הסעד הינו תקיפה של החלטה מנהלית של רשות המים במסגרת סמכויותיה כרשות ממשלתית. נקבע, כי הסעד המבוקש הינו החלטה שבסמכות רשות המים מכוח חוק המים, אשר בו נקבע כי ערר על החלטות מכוח חוק זה יובאו בפני בית המשפט לעניינים מנהליים בשבתו כבית דין למים, לפי סעיף 140 לחוק. עוד נקבע, כי ניסיון המבקשת "לעקוף" את סמכות ביה"ד למים, באמצעות העלאת טענות נגד רשות המים אגב סעד נוסף של ביטול דרישת התשלום של התאגיד, אינה יכולה לצלוח. בהתאם לאמור, הורה ביהמ"ש למבקשת להגיש עתירה מנהלית כנגד החלטת הרשות. נעיר, כי החלטת ביהמ"ש בעניין חוף התמרים אינה "מהפכנית", והיא מבוססת על פסיקות קודמות באותו ענין. יחד עם זאת, יש בפסק הדין חשיבות בשל "חידוד" המצב המשפטי ביחס להליכים שונים כנגד תאגידי מים וביוב ורשות המים. לסיכום, הגם שנושא הסמכות העניינית בכל הנוגע להליכים שעניינם משק המים והביוב והיטלי פיתוח שמשיתים תאגידי מים וביוב ורשויות מקומיות מתחיל לגבש צורה, עדיין ישנם מספר מסלולים מקבילים בהליכים משפטיים בנושא זה, וכפי שראינו בענין חוף התמרים, ראוי וכדאי לדעת היכן יש לתקוף כל סוג של החלטה או דרישה ולבחון היטב את הערכאה אליה מוגשים כתבי הטענות, על מנת למנוע סילוקה של התובענה על הסף.

מסלולים לתקיפת דרישות תשלום היטלי מים וביוב

להלן נעשה סדר של המצב המשפטי (נכון להיום), בכל הנוגע להליכים משפטיים שעניינם היטלי פיתוח ומים וביוב:

1.הליכים לביטול דרישות תשלום של היטלי מים וביוב שהוצאו על ידי תאגיד מים וביוב, יוגשו לביהמ"ש האזרחי המוסמך בהתאם לגובה החוב, במסגרת של המרצת פתיחה;
2.הליכים לביטול דרישות תשלום של היטל ביוב שהושת על ידי רשות מקומית, יובאו בפני ועדת הערר לענייני ביוב לפי חוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב – 1962;
3.הליכים לביטול דרישות לתשלום היטלי פיתוח (למעט היטל ביוב) שהושתו על ידי רשות מקומית יוגשו במסגרת עתירה מנהלית לביהמ"ש לעניינים מנהליים;
4.תביעה להשבת היטלי פיתוח (למעט היטל ביוב של רשות מקומית, ראו לעיל) תוגש לביהמ"ש האזרחי המוסמך לפי סכום התביעה;
5.הליכים לתקיפת החלטה של הרשות הממשלתית למים וביוב מכוח סמכותה לפי חוק המים, התשי"ט – 1959, תוגש לבימ"ש לעניינים מנהליים בשבתו  כבית דין למים.

למידע אודות תקיפת דרישות תשלום היטלי פיתוח האמור במאמר זה ולפניות בנושא היטלי פיתוח ניתן ליצור קשר עם משרד עו"ד בן אליעזר ושות' בטלפון: 03-6954100 או בכתובת מייל: info@be-law.co.il