לצורך הטלת ארנונה לראשונה על נכסים על הועד המקומי לקבל את אישור השרים. משהועד לא עשה כך, ההחלטה לחייב את המשיבה בארנונה התקבלה בחוסר סמכות וגם הדרישה לחיוב רטרואקטיבי אינה כדין.
בתחום שיפוטו של הועד המקומי נמצא אזור תעשייה שבו מפעל בבעלות המשיבה. לאחר שנתגלה לוועד המקומי כי אזור התעשייה נכלל בתחום שיפוטו, שלח למשיבה הודעת חיוב בדרישה לתשלום ארנונת ועד מקומי רטרואקטיבית לשנים 2003-2009.
ביהמ"ש העליון דחה את הערעור בקובעו כי סמכות ועד מקומי להטיל מס כפופה לאישור המועצה האזורית ולחוק ההסדרים במשק המדינה, כאשר לפי סעיף 9ב לחוק ההסדרים (שנכנס לתוקף ביום 1.1.05) ועד מקומי חייב לקבל את אישור שר הפנים ושר האוצר בטרם יטיל לראשונה ארנונה כללית על סוג נכס המצוי בתחומו.
מאחר והועד המקומי לא הטיל ארנונה על המשיבה לפני שנת 2005 היה עליו לקבל אישור השרים לצורך הטלת ארנונה לראשונה.
באשר לחיוב הרטרואקטיבי, קבע ביהמ"ש כי התרת חיובים כאלה תיעשה בכפוף למבחן של סמכות ושיקול דעת. מבחינת הסמכות, כל עוד לא קיימת הסמכה מפורשת לחיוב רטרואקטיבי בחוק, והסמכה שכזו אינה קיימת ברגיל בעניין חיובי ארנונה, קמה חזקה פרשנית נגד תחולה למפרע, כאשר חזקה זו ניתנת לסתירה מטעמים טובים. אם החזקה נסתרת, ייבחן אם החיוב הרטרואקטיבי עומד במבחנים שנקבעו לבחינת שיקול הדעת המנהלי. רשות מינהלית חייבת לעבור שתי משוכות על מנת לסתור את החזקה נגד תחולה רטרואקטיבית: להראות שהיא הוסמכה בחוק להחיל את ההחלטה רטרואקטיבית; להראות שהיא הפעילה שיקול דעת תקין בהחלת ההחלטה רטרואקטיבית, וכי יש טעמים מיוחדים המצדיקים זאת. בענייננו קבע ביהמ"ש כי, לא נמצא טעם לסטות מהחזקה של אי תחולה רטרואקטיבית של החלטה מינהלית.
עעמ 6704/13 ועד מקומי תנובות נ' תוסף קומפאונדס בע"מ