העותרת, חברת גב ים, היא בעלת זכויות במתחם מבונה בטירת הכרמל. עיריית טירת הכרמל אינה מפנה מהמתחם את כל סוגי הפסולת המושלכת על ידי העסקים הפועלים במתחם. העותרת מבקשת לחייב את עיריית טירת הכרמל לפנות מהמתחם את כל הפסולת, ללא הבחנה בין סוגי הפסולת השונים.
מוקד המחלוקת נעוץ בשאלה האם חלה על העירייה חובה לפנות את כל הפסולת המופקת במתחם או שמא רשאית היא להתנות את הפינוי בהפרדה בין סוגי הפסולת השונים ולהסתפק בפינוי פסולת המוגדרת על ידה כאשפה, כלומר פסולת הדומה לאשפה ביתית.
ביהמ"ש קבע כי דין העתירה להידחות וכי לא נפל כל פגם בהחלטת העירייה לדרוש מבעלי העסקים במתחם לפנות את הפסולת הנוצרת במהלך הפעלת עסקיהם, וכי אין כל פגם בהחלטה שלא לפנות אשפה מהמתחם כל עוד לא תעשה הפרדה בין סוגי הפסולת השונים.
דרישתה מבעלי העסקים לפנות בעצמם את הפסולת, תואמת את הוראות פקודת העיריות, חוק העזר וכן את ההלכה כפי שנפסקה בעניין עיריית חולון (בג"צ 1756/10 עיריית חולון נ' שר הפנים).
לעיריית טירת הכרמל סמכות להטיל חובת פינוי עצמי של פסולת מבעלי עסקים ובעלי נכסים המייצרים כמויות או סוגי פסולת חריגים.
עת"מ 15359-12-14 חברת גב-ים לקרקעות בעמ נ' עיריית טירת הכרמל